גוף השסתום הוא המבנה נושא הלחץ העיקרי של השסתום, בעוד מושב השסתום הוא מרכיב המפתח המותקן בגוף השסתום ליצירת משטח האיטום, וההבדל הליבה בין השניים טמון במיקום הפונקציונלי וברמה המבנית.
הבדלי מיקום פונקציונליים
תפקידי הליבה של גוף השסתום:
כמבנה העיקרי של השסתום, יש לו את הפונקציה של חיבור צינורות, החזקת נוזלים ותמיכה בחלקים פנימיים.
זה צריך להיות מספיק חוזק מכני ועמידות בלחץ, ובדרך כלל משתמשים בחומרים כמו ברזל יצוק, פלדת פחמן או נירוסטה.
תפקיד הליבה של המושב:
במגע ישיר עם חלקי פתיחה וסגירה (כגון, איילים, דיסקים) כדי ליצור זוג איטום לעצירת דליפת נוזלים.
יש לבחור-חומרים עמידים בפני שחיקה ועמידים בפני קורוזיה{{1} (כגון קרביד צמנט וגומי) כדי להבטיח את אמינות האיטום.
יחסים היררכיים מבניים
יחסי הכללה והכלה:
המושב הוא הרכיב הפנימי של גוף השסתום, שבדרך כלל מחובר לגוף השסתום על ידי התאמת-לחיצה, הברגה או יציקה אינטגרלית.
חלק מהמושבים מתוכננים להיות ניתנים להסרה (למשל טבעות מושבים) להחלפה קלה לאחר בלאי.
סכימה של מיקום התקנה:
גוף השסתום משמש כמסגרת אינטגרלית לעטוף את מושב השסתום, גזע השסתום ורכיבים אחרים (לדוגמה, מושב השסתום בשסתום השער ממוקם משני צידי תעלת זרימת גוף השסתום).
בקונסטרוקציות כגון שסתומי פרפר, המושב עשוי להיות מותקן על הדופן הפנימית של השסתום או משולב עם הדיסק נקודות תחזוקה וזיהוי
הבחנה במאפיינים פיזיים:
לגוף השסתום יש בדרך כלל מבנה חיבור חיצוני כגון ממשק אוגן, חור בריח וכו'.
משטח המושב מציג משטח איטום-בעיבוד מדויק, עם גיאומטריות טבעתיות או מחודדות נפוצות.
קריטריונים לשיפוט כשלון:
נזק לגוף השסתום מתבטא בעיקר בסדקים, קורוזיה, ניקוב ובעיות מבניות כוללות אחרות.
הכשל במושב השסתום מתבטא בעיקר בדליפה הנגרמת על ידי בלאי ועיוות של משטח האיטום.
